שירותי בריאות כללית נ' הצוות להחייאה והצלה בע"מ

החלטה

לפניי מונחת בקשת הנתבעת (להלן: "המבקשת") לתיקון כתב הגנה, באופן שתתווספנה לו הטענות המצוינות בתצהיר שצורף בתמיכה לבקשת התיקון.

טענות המבקשת

לטענת המבקשת, בקשת התיקון מוגשת בעיצומו של שלב קדם המשפט, לאחר שהתקיימו בתיק 3 ישיבות קדם משפט, וכאשר כל הדיונים שהתקיימו עד כה עסקו בטענות מקדמיות, כגון סילוק טענות ההגנה על הסף מחמת השתק, ובטרם מיצו הצדדים את הליכי הביניים, לאחר שאלה עוכבו לפי דרישתה של המשיבה ועקב הגשת בקשות מטעמה לעניין טענות סף, כאמור.

המבקשת טוענת כי הבקשה דנן, הוגשה ברוח הדברים שעלו במהלך הישיבה האחרונה, בהתאם למתווה שנקבע שם, ולפי המלצת בית המשפט על מנת לחסום כבר עתה טענות עתידיות של התובעת שעניינן בחריגה מגדר הפלוגתאות שכבר נתחמו ע"י ביהמ"ש. לטענתה, בקשה זו מוגשת ברוח ההלכה הפסוקה המתירה תיקון תצהיר שניתן בתמיכה לבקשת רשות להגן, והפך לכתב הגנה לאחר שניתנה לנתבע רשות להגן.

בבקשתה, סקרה המבקשת את השתלשלות ההליכים עד לשלב זה, שבמרכזם עומדת החלטתו של מותב זה בבקשת התובעת להגדיר את הפלוגתאות שיידונו בתיק לגופו מיום 19.12.11, וכן החלטת ערכאת הערעור מיום 2.7.12 שניתנה במסגרת ע"א 18611-02-12 (מחוזי נצרת), ובגדרה אושרה החלטתו האמורה של מותב זה, אך ערכאת הערעור הוסיפה וציינה כי לא די בפלוגתאות שהוגדרו ע"י ביהמ"ש בסעיף 51 להחלטה הנ"ל, וכי יש לדון בנושא נוסף מעבר לאלה שנקבעו ע"י ביהמ"ש זה, ושעניינו בירור סוגיית סכום הפיצויים, אם בכלל, שעל המבקשת לשלם למשיבה, בשים לב לטענת המבקשת אודות ויתור המשיבה על תשלום הפיצויים.

המבקשת טוענת, כי הסוגיות שכלולות בבקשת התיקון נופלות לגדר 3 הפלוגתאות, כפי שהותוו בהחלטה האמורה ובהחלטת ערכאת הערעור, והוגדרו כסוגיות הראויות לבירור והכרעה בתיק דנן. בבקשתה, מביעה המבקשת ספק בדבר נחיצות התיקון המבוקש, אך מציינת כי היא עותרת לתיקון כתב הגנתה, תוך שהיא שועה להמלצתו של ביהמ"ש, ועל מנת שלא להותיר ספק בדבר הליגיטמיות של העלאת הטענות הללו בהמשך ההליך שבפניי. כאן יצוין, כי המבקשת פירטה במסגרת 23 סעיפים בבקשת התיקון את הסוגיות אשר, לטענתה, עומדות במוקד בקשת התיקון תוך התייחסות לטענות הנגדיות של התובעת בקשר זה.

את עיקר טענותיה של המבקשת העומדות ביסוד בקשת התיקון, ניתן לסכם כדלקמן:

ראשית - המבקשת מציגה גרסה נגדית לזו של התובעת, ולפיה ההתקשרות ביניהן והחבויות ההדדיות פקעו, לכל המאוחר, ביום 19.1.06 (המועד בו עזבה המבקשת את מתחם ביה"ח), וכי התובעת בעצמה ויתרה בעבר על כל זכויותיה הכספיות כלפי המבקשת, כך שהחל מיום 19.1.06 אין לצדדים חבויות כספיות האחד כלפי משנהו. המבקשת ביקשה להראות, כי התובעת מסרה גרסאות שונות, ולפיהן יש לקבוע כי בין הצדדים אכן סוכם במפורש שההתקשרות וכן החבויות הכספיות הנובעות הימנה, יבוטלו וייפקעו, רטרואקטיבית, החל מיום 28.11.05 וכי סוכם שהתובעת תוותר על הפיצוי המוסכם ותשיב למבקשת את הערבות הבנקאית שניתנה להבטחתו. לטענת המבקשת, על פי תצהירו של מנהל הכספים של התובעת, חלק מהסיכום המקורי שבין הצדדים, היה שגם המבקשת מצידה תוותר על טענותיה, ואולם התובעת לא טענה אז ולא אינה טוענת כיום בגדר התיק דנן שהיה סיכום והוא בוטל מפני שהמבקשת לא וויתרה על טענותיה בהקשר זה. יתרה מזו, נמצא כי במכתב מיום 1.10.06 טוענת התובעת כי היא עומדת על זכות הביטול, למרות שהמבקשת הודיעה כי לא תוותר על תביעותיה וכי בסע' 31.5 לכתב ההגנה ובעדותו של מנהל הכספים של התובעת, אין כל זכר לטענה שהתובעת חזרה בה מהודעת הביטול, או כי הודעת הביטול לא נכנסה לתוקפה (ראו בהרחבה: סעיף 11 לבקשת התיקון על סעיפי המשנה שלו).

שנית - גם אם חלופי הדברים בין הצדדים לא השתכללו לכדי הסכמה לביטול רטרואקטיבי של ההתקשרות, החל מיום 28.11.05, הרי שהתובעת בעצמה מימשה באופן חד-צדדי (וללא צורך בהסכמה של המבקשת) את זכותה החוזית לבטל את ההסכם, על פי הבנתה ושיקול דעתה, והביטול נכנס לתוקפו, לכל המאוחר ביום 19.1.06. לטענת המבקשת, בשים לב לגרסה שמסרה התובעת בהליך הקודם, ולפיה היא בעצמה ביטלה את ההתקשרות מכוח זכותה החוזית שבסעיף 10 להסכם, וכן הודעת הפרישה של המבקשת, יש לקבוע כי ההתקשרות שבין הצדדים חדלה מלהתקיים, לכל המאוחר ביום 19.1.06, באופן שלא מקנה למי מהצדדים זכויות כלשהן, האחד כלפי משנהו, החל מיום זה ואילך. על יסוד האמור לעיל, יש לקבוע, כך לשיטת המבקשת, כי לפי גרסתה הברורה של התובעת, ההתקשרות שבין הצדדים בוטלה (ע"י התובעת עצמה), רטרואקטיבית, החל מיום 28.11.05, או לכל המאוחר, ביום 19.1.06, ועקב כך פקעה וחלפה לה מן העולם גם חבותה של המבקשת לשלם לתובעת את דמי הזיכיון החודשיים בסך 7,500 ₪ לחודש.

שלישית - התובעת בעצמה הכירה כי אין הצדקה לגבות מהמבקשת את הפיצוי המוסכם בסכום של 10,000 ₪, כאשר היא לא עשתה לחילוט הערבות הבנקאית שהמבקשת הפקידה להבטחת הפיצוי המוסכם שבחוזה הנוגע לזכייה ולהתקשרות בקבוצה 'ד'. לטענת המבקשת, למרות חלופת מכתבים בין הצדדים ועדות מנהל הכספים של התובעת, ועל אף עמדותיה הברורות והמפורשות של המבקשת שסירבה להתפשר ולוותר על טענותיה בהקשר זה, התובעת לא ניסתה מעולם לחלט את הערבות הבנקאית האמורה ולא פעלה להקטנת נזקיה ע"י הבאת גוף חלופי במקום המבקשת (הכל כמפורט בסעיף 16 לבקשת התיקון על סעיפי המשנה שבו).

רביעית – קיימים כפל וחפיפה בדרישותיה הכספיות של התובעת, כאשר לשיטת המבקשת התובעת אינה יכולה ליהנות משני העולמות: מצד אחד, להשיא את רווחיה ולקבל הכנסות מדמי זכיון, בכל מקרה, גם ללא כל פעילות בשטח וללא תרומה ושיתוף פעולה כלשהו מצידה וגם לדרוש פיצוי מוסכם, כאילו אין הכנסות והיא לא מצליחה להשיא את רווחיה כמתוכנן. מנגד, התובעת אשר הגדירה ותחמה את היקפו של האינטרס הכספי שלה בעסקה (ע"י הגדרת הפיצוי), אין בידה לתבוע סכום שחורג מהאינטרס הכספי המירבי (10,000 ₪), היא אינה יכולה לדרוש את הפיצוי המוסכם כשלא התכוונתה כלל לדרוש את הזכות עצמה וכשלא עשתה מאום להקטנת נזקה.

חמישית – באשר לדרישה לקבלת פיצוי מוסכם בסך 7,500 ₪ בגין חזרה מהזכייה במכרז לקבוצה 'א', טוענת המבקשת כי הטענות בעניין זה הועלו לראשונה, כטענת קיזוז, בהגנתה של התובעת במסגרת ההליך הקודם, וכניסיון לייצר משקל נגד לתביעתה המקורית של המבקשת (ראו בהרחבה סעיף 18 לבקשת התיקון).

ששית - נוכח קביעותיהם של ביהמ"ש דכאן וערכאת ערעור, חלק ניכר מטענות ההגנה לא תוכלה להישמע. יחד עם זאת, ברור כי שתי הערכאות אשר בחנו את מכלול הטענות שבכתב ההגנה (התצהיר בבר"ל) הגיעו לכלל מסקנה, כי גם במתכונת "המצומצמת" של הגנת המבקשת, יהא נכון וראוי לדון בטענות מסויימות לגופן. עוד נטען, כי נושא 'הפיצוי המוסכם' נדון בתצהיר שהפך לכתב הגנה גם בהיבטים אחרים, וכי עמדותיה של התובעת בתיק הקודם בעניין דרישותיה הכספיות, מקימות השתק שיפוטי בשל הדרישה לאחידות הגרסאות.

טענות המשיבה

התובעת (להלן: "המשיבה") התנגדה לבקשה וטענה, כי היא מוגשת בניגוד לסדרי הדין וההלכה הפסוקה, משום שהיא כוללת בחובה הרחבת חזית שאין להתיר אותה, ובעיקר מאחר והמבקשת לא עמדה בחובה המוטלת עליה להטעים את הסיבה בגינה הושמטה הטענה שמבוקשת כעת הוספתה, מכתב הטענות המקורי.

לטענתה, המבקשת עומדת בשלושת השיקולים המשמשים צידוק לסרב לבקשת תיקון והם: ראשית, התיקון יקפח בעל דין יריב ויפגע בו שלא כדין; שנית, הגשת הבקשה בשיהוי ניכר ; שלישית, המבקשת לא התנהגה בתום לב.

לשיטת המשיבה, בניגוד לתצהיר התומך בבקשת הרשות להגן שהוגש ע"י מנכ"ל המבקשת, מר נאדר אבו ניקולא, התצהיר שצורף לבקשת התיקון נערך ע"י ב"כ המבקשת, עו"ד מסאלחה, בטענה, כי מנכ"ל המבקשת שוהה בחו"ל, זאת מבלי לציין מהם המאמצים שנעשו להשגת תצהיר מטעמו. עוד נטען כי תצהירו של עו"ד מסאלחה הינו עדות מפי השמועה, וכי התצהיר מכיל עדויות מהותיות אשר עומדות בסתירה להצהרות קודמות של מנכ"ל המבקשת שניתנו בתמיכה לבר"ל. בהקשר זה הפנתה המשיבה לטענת המבקשת, לפיה ההסכם עמה בוטל וכי המשיבה ויתרה למבקשת על כספים שונים אותם חייבת האחרונה עפ"י ההסכם.

עוד טענה המשיבה בנושא הפחתת הפיצוי המוסכם, כי מן הראוי שגרסה זו תמצא לה תימוכין בתצהיר שיוגש ע"י מנכ"ל המבקשת ולא בתצהיר ערוך ע"י בא-כוחה. נטען כי המבקשת נמסה בבקשת התיקון לעקוף את כלל ההשתק השיפוטי החל כנגדה בנושא זה, באמצעות תצהיר חדש העומד בניגוד להצהרות קודמות שנתן מנכ"ל המבקשת בגדר בקשת הרשות להגן.

המשיבה הוסיפה וטענה, כי אין מקום לקבל את הטעם שהעלתה המבקשת לאי הכללת הטענות שתיקונן מבוקש בגדר כתב ההגנה המקורי, ולפיו בקשת הבר"ל "הוכנה בלחץ זמנים, בטרם עלה בידי הח"מ לבדוק את כל החומר הרלוונטי". לשיטתה, עורך הדין שייצג אותה בהליך הקודם המשיך לייצגה גם בהליך הנוכחי, ומכאן שהטענה בדבר הצורך בלמידת החומר אינה סבירה ואינה הגיונית בהעדרה של בקשת ארכה להגשת בר"ל. עוד נטען כי יש לדחות את טענת המבקשת, כי לאי השלמת ההליכים המקדמיים הייתה השלכה על הטענות שהועלו על ידה בגדר בר"ל, שכן בקשות מקדמיות אלה נשלחו ע"י המבקשת לאחר הגשת הבר"ל. לשיטתה, אין כל קשר בין התיקונים המבוקשים לבין השלמת ההליכים המקדמיים, משום שהבקשה נסמכת על טענות ומסמכים שהיו בידי המבקשת ובאי-כוחה קודם להגשת הבר"ל.